דברי הימים ב כב:ה מחשבת ישראל: גן נעול

ואם תשאל, אם כן מדוע נכתב על מעשה הרשעים הגמורים לשון "מחשבה" כמו "מחשבת המן בן המדתא" (אסתר ח, ה), "יתפשו במזִמוֹת זו חשבו" (תהלים י, ב) וכיוצא באלה שיתבאר בחדר זה בעז"ה. כי אין הדברים האלו אמורים רק אם נזכר ענין הרשע, ודברו על דרך כלל מבלי הזכיר דבר פרטי שנועץ עליו לעשותו, כמו "אשר לא הלך בעצת רשעים" שאין מהנזכר ענין כלל רק הכונה לתאר מדת הרשע מדת נפשו. תאר כל מדתו בלשון "עצה" להודיע כי כל מעשיו ורשעיותיו הם בעצה במשפט לבו ועושה גם בלי תאוה ותגבורת היצר. וכן יועץ כן לאחרים אעפ"י שהוא לא יהנה מזה, כי לפי שכלו אין רע במעשה התועבות. וכן "עצת רשעים רחקה מני" (איוב כא, טז). "ועל עצת רשעים הופעת" (איוב י, ג). "וילכו במועצות בשרירות לבם הרע" (ירמיה ז, כד). "ותלכו במועצותם" (מיכה ו, טז). "יפלו ממועצותיהם" (תהלים ה, יא). "והמה ימרו בעצתם" (תהלים קו, מג). "גם בעצתם הלך" (דהי"ב כב, ה). "ותשליכהו עצתו" (איוב יח, ז). כל אלו נכתבו על דרך כלל מבלי הזכיר מעשה ופעולה, רק רוצה לתאר ענינם ומדתם. על כן הוסיף להזכיר מלת "עצה" להורות שהן מסכימים הסכמה חזקה במשפט הלב, ובוחרים דרכם גם בלי תאוה. אבל כשיזכירו כתבי הקדש מעשים פרטים רעים שהסכימו עליהם הרשעים לעשות, שאין כונת הכתוב להודיע מדת הרשע וכלל עניניו רק רוע המעשה שבחרו בו לפי שעה, הנה כשתהיה הסכמה בציור הנפש הטבעי לבד, יזכירו עליו לשון "מחשבה". ואעפ"י שהרשע שקל בדעתו איך יעשה, אם להרוג אם להעליל, אם להבעיר בערה, ונוסף בלבו איזו דרך נכון להשגת מבוקשו, לא יתואר ב"עצה" מטעם המבואר בחלון זה. שלא תיוחס פעולה כזאת לעצת הלב, לפי שלא עלו מחשבות טובות על לבו, ההפוכות ממחשבותיו הרעות. כגון שבקש לחמוס עני ואביון, לא עלו על לבו מחשבת יראת אלהים לבלתי עשות כן. ולטעם זה נכתב על הסכמתם לשון "מחשבה" לגנות רוע לבבם שאין מחשבת פחד אלהים לנגד עיניהם ולא מחשבה טובה. אבל לבם מלא ממחשבת ציור רע אחד, והוא פונה לענפים רבים, אם להרוג, אם להזיק, אם להעליל וכיוצא. ואולם אין צורך להודיע אם הרשע מסכים במחשבת הלב ובעצה כי נכון לעשות כן אפילו בלי תגבורת היצר, כי אין ענין הכתוב להודיע זה, והוא נודע מעצמו כי כן מדת הרשעים הגמורים שאינן יראים את ה' וְיְבוֹנֵן חכמה ומוסר. אבל עיקר הכונה שאעפ"י שיש במעשה ההוא אכזריות גדולה והוא ענין רע שהוא נגד שקול הדעת הטבעי כמו החמסים, הנה לקשיות יצרם הרע לא עלה מחשבה הפוכה על לבם לטובה, ולא הצטרכו לשקול אם לעשות או לא, אלא עושים התועבה במחשבה אחת רעה העומדת בלבם בלי תהפוכות, והבן זה מאד. "לסתיר עצה" (ישעיה כט, טו). "ויבוש ישראל מעצתו" (הושע י, ו) גם אלה להודיע שהסכימו לעשות רע במשפט לבם, והתירו לעצמם לעשות כל התועבות. "את כל עצתם עלי למות" (ירמיה יח, כג). הוצרך לתאר זה ב"עצה" להודיע שהיו מסכימים בהחלט. ומבואר במקומו (חדר ששי, חלון א).

"גם בעצתם הלך" (דהי"ב כב, ה). פירוש. זה נאמר על אחזיהו מלך יהודה שעשה הרע בעיני ה' כבית אחאב, גם יעצוהו בדרכי המלחמות למשחית לו. והוא שמע להסכמתם ונשען עליהם גם בזה ללכת בדרך עצתם, והתחבר במלחמה עם יהורם על מלך ארם, ושם נפל בחרב. ואין צורך להוכיח בעצתם "הרעה", כי למד מענינו שהיתה עצתם רעה, כי היתה לו למשחית ולהטריד מן העולם, וכבר בארנו זה למעלה (חלון י').